חיפוש
  • שירה גור אריה

הבושה בשיח אודות בריאות האגן


האם אנו חשים בושה או חוסר פתיחות בשיח אודות תופעות הקשורות בבריאות האגן?

בחברה המערבית המתורבתת (הפוסט מודרנית) של המאה ה21, לא נהוג לדון בנושאים הקשורים לגוף הגשמי. הדיון על הצרכים הטבעיים וההפרשות נדחק אל מחוץ לשיח הציבורי. הממסד אינו מזמין לדבר על כך, והעלאת הנושאים הללו נחשבת לא מנומסת ואף מעוררת גועל.

מחשבה זו הינה תוצר של תהליך התירבות שהחל ברנסאנס ועיצב את מחשבתנו ונוהגנו כיום.


לא תמיד היה כך. בימי הביניים, כשהאדם היה קרוב יותר ל'טבע', ההתוויה החברתית הייתה שונה. אנשים התקלחו יחד, הזדווגו, ועשו את צרכיהם במרחב הציבורי. גם השיח היה גלוי יותר, ולא הייתה בושה לדון בצרכים הטבעיים.

לעומת זאת, הגוף בתרבות המערבית המודרנית עבר עלפי פוקו תהליך של 'הבניה חברתית'. במסגרתה, החברה שולטת בצרכים הטבעיים על ידי מעקב ופיקוח מתמיד.

אם כך, לא פלא שאין אנו ששים לדבר על הצרכים הטבעיים או על קשיים הקשורים בהם. יש אנשים שלא פונים לקבלת טיפול רפואי ראוי בעקבות בושה, הדחקה וחוסר הקשבה לגופם.

באיזו מידה אתם מתביישים לשוחח עם בן/בת זוגכם על עשיית הצרכים? האם גם אתם נמנעים או דוחים את הטיפול במידה ומופיעים קשיים בהתפנות?

בפוסטים הקרובים אדון, כפי שניחשתם בוודאי, במערכת העיכול התחתונה ובקשיים העלולים להופיע בהקשרה. מומזנים לעקוב.


37 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול