"אין לי זמן לזה", "אני לא מתחברת לזה", "איך זה קשור לטיפול הפיזיותרפי?"
אילו קצת מהתגובות שאני שומעת מהנשים שבאות אליי.
אז איך זה באמת קשור ואיך אני הגעתי לזה?
בפיזיותרפיה אנחנו משתלמים כל הזמן. באחת ההשתלמויות היה גם קורס פסיכולוגיה לפיזיותרפיסטים, שבו הפסיכולוג המליץ על מדיטציה כחלק מהטיפול. מאז המלצתו חלחלה עמוק, ואני מיישמת זאת ממש בתוך הטיפול שלי בקליניקה.
בטיפול הפיזיותרפי יש חלק אקטיבי (תרגול, שינוי הרגלים) ויש חלק פאסיבי (עיסוי, מוביליזציות, דיקור ועוד). אני בחרתי לשלב זאת כשזה מתאים בחלק הפאסיבי, כאשר אני מנחה להרפיה של כל הגוף ולעיתים אף משתמשת בטכניקות של דמיון מודרך; או דרך אפליקציות שנשמעות ברקע כמו: MY MEDI, INSIGHT TIMER ועוד. באופן זה, את מתרגלת מדיטציה תוך כדי טיפול, וניתן לתרגל זאת גם בבית יותר בקלות.
תרגול המדיטציה הרבה פעמים קשה יותר ליישום מאשר פעילות ספורטיבית. כי קשה הרבה יותר להרפות מאשר לכווץ. בעיקר בתרבות בה מחנכים אותנו להשגת מטרות ויעדים, ולא בהכרח לחוות את הדרך ולהיות קשובים לעצמנו.
ביומיום, ניתן לשלב תרגול הרפיה שכזה לפני שינה למשל. אפילו 5 דק' ביום הוא מצטבר. גם אם אתם לא מתחברת לזה זה ממש מומלץ להמשיך לתרגל, כי זו מיומנות נרכשת.
מדיטציה (כמיינדפולנס למשל) מאפשרת לך לחוות את הגוף במלואו; לחוות את התחושות והרגשות האותנטיים שלך. הקשיבות הזו לעצמך, עוזרת לשיכוך כאב, לחיזוק המערכת החיסונית, לשינה טובה יותר, לריכוז טוב יותר וניצול היכולות שלנו. היא גם מאפשרת לך להבחין מתי לעצור כשזה יותר מדי, ולא להישטף לרצף מטלות שנראה כמו מטלה אחת אינסופית.
כי יש מצבים בחיים שמסתדרים כמו מעצמם כשאת מרפה...
