לנשום

זוכרים את ניצן מהפוסט הקודם?

למי שאינו זוכר, ניצן היא אישה בת 35 אם ל-2 ילדים קטנים ובהריון מתקדם. היא סובלת מעצירות ומצניחה של שלפוחית השתן, והגיעה לטיפול אצל פיזיותרפיסטית לרצפת אגן בהמלצת חברה. לאחר מפגש בו נבדקה על ידי הפיזיותרפיסטית וקיבלה המלצות להתרוקנות נכונה, הוקדש המפגש השני לשיפור איכות הנשימה.

נשימה נכונה מהווה חלק אינטגראלי מהטיפול הפיזיותרפי. אפרט.

כשמנחים לפעילות גופנית חשוב להקפיד על נשימה. בנוסף, נשימה היא חלק מתרגול הרפיה המהווה כלי להורדת כאב במטופלים עם כאב אקוטי וכרוני. כן, בטיפול ברצפת האגן השימוש בנשימה מעודד התרוקנות. כשנושמים נשימה איטית, רגועה ועמוקה, תורמים לדיכוי של ההשפעה הסימפטטית (המערכת הסימפטטית מהווה חלק ממערכת העצבים האוטונומית, שבאה לידי ביטוי במצבי סטרס וגורמת להעלאת דופק וקצב נשימה); ובד בבד, לביטוי של המערכת הפרה סימפטטית (שמפקחת על פעולת האיברים הפנימיים בזמן רוגע ומנוחה ודואגת פעילות יומיומית כגון פעולת המעיים). ידוע כי במצבי סטרס קשה לנו יותר להתרוקן או להיפך קיימת תכיפות במתן צואה. עם זאת, אסייג ואומר, כי המערכת האוטונומית המוזכרת היא מורכבת ומסועפת. כשמה כן היא - אוטונומית, אין לנו השפעה ישירה עליה.

בנוסף, חשוב לעסוק בנשימה בטיפול הפיזיותרפי של רצפת האגן בהקשר מבני. קיים קשר הדוק בין רצפת האגן לסרעפת.

חלל הבטן מתפקד כמו תיבת לחצים.

התקרה- היא הסרעפת. הרצפה- שרירי רצפת האגן. הקירות – שרירי הבטן הרוחביים וזוקפי הגו.

בזמן נשימה הסרעפת ורצפת האגן נעות לאותו כיוון: בהוצאת אוויר הסרעפת עולה ורצפת אגן עולה. בהכנסת אוויר סרעפת יורדת וכך גם רצפת האגן. לכן בשל הקשר האנטומי, בכל טיפול ברצפת האגן יש התייחסות לכל אחד ממרכיבי ה"תיבה".

נחזור לניצן. זו הגיעה אל הפיזיותרפיסטית שלה לאחר יום עבודה עמוס כמורה בבית ספר יסודי. מלבד העומס בבית וההיריון המתקדם, היא סיפרה כי מבלה שעות רבות בישיבה לשם כתיבת מערכי שיעור, בדיקת עבודות וכדומה. היציבה שלה מבטאת את עבודתה היושבנית הכוללת רכינה לפנים: הגו העליון שלה קמור והכתפיים נוטות קדימה ופנימה, מה שמכונה 'כתפיים עגולות' ומרמז על חולשה בחגורת הכתפיים והגו.

יציבה זו משפיעה גם על הנשימה. כשהתבקשה ניצן לנשום בישיבה, נראה כי היא נושמת נשימה שטחית יחסית. בנוסף, הובחן כי היא נושמת נשימה צידית (כלפי הצדדים), תוך הפעלת השרירים הבין צלעיים. הנשימה הצידית היא תוצר של ההיריון המתקדם. בהריון נוצר לחץ מכאני על הסרעפת שמגביל אותה בתנועה מטה. לכן עיקר הנשימה מתבצעת על ידי השרירים הבין צלעיים, ונפחי הנשימה קטנים ומהירים יותר.

בשלב זה בטיפול, ניצן שכבה שכיבה מוגבהת על 2 כריות כדי לנטרל את הלחץ של הבטן ההריונית. היא ניסתה למקד את הנשימה גם אל הבטן ולהעמיק אותה כמה שניתן. לאחר מספר נשימות חשה את תנועות העובר. היה עליה לשים לב לאופן הנשימה. למשל, להתבונן מאיזה נחיר נכנס האוויר ומאיזה נחיר הוא יוצא? כמה אוויר נכנס? איפה מרגישים את כניסת האוויר? (בבית החזה, בגב? באזור הבטן?) האם השאיפה יותר קצרה מהנשיפה? ועוד.

תרגיל זה התאים לניצן והפיק את ההרפיה הרצויה, ולכן הומלץ לה לבצע אותו כחלק מהתרוקנות, בזמן התכוננות לשינה ו/או להרגעת סטרס.

נסו בעצמכם. שכבו על הגב, הניחו יד אחת על בית החזה ויד אחת על הבטן וחושו איזה איזור מתרומם? האם בית החזה? האם הבטן? האם גם וגם? איזה איזור יותר?

כעת חזרו לתרגיל שניתן לניצן. הבחינו האם בזמן ההתבוננות בנשימה אתם רגועים יותר?

חשוב להזכיר, תרגילי נשימה שונים מתבצעים בשיעורי יוגה, צי' קונג ושיטות מדיטציה שונות, ומשמשים למיקוד פנימי ולהרפיה. למי שאינו מתרגל אחת משיטות אלו ו/או מעוניין לתרגל תרגילי נשימה באופן תכוף יותר, אמליץ לו לבצע את תרגיל הנשימה המפורט לעיל, או להיכנס ליו טיוב ולהקשיב למדיטציות שונות/תרגילי נשימה שיכולים ללוות אותו בזמן התרוקנות, במצבי סטרס או כסיוע להירדמות.

בהצלחה!