הריון, איך הוא משפיע על רצפת האגן?

בפוסטים הקודמים, שוחחנו על מערכת השתן ומערכת העיכול התחתונה בהקשר של ליקויים וקשיי התרוקנות. בפוסט זה נתמקד באיבר המרכזי של האגן הקטן - הרחם. כלומר, בהשפעה של הריון ולידה על רצפת האגן.

האם מישהי מתכננת הריון?

כבר בהריון? איזה שבוע?

האם זהו ההיריון הראשון?

ליקויים שונים ברצפת האגן עליהם שוחחנו זה מכבר: דליפת שתן במאמץ או שלא רק במאמץ, צניחת איברי האגן, עצירות וטחורים, יכולים לבוא לידי ביטוי במהלך ההיריון. לעיתים הם חולפים לאחר הלידה, ולעיתים משאירים שרידים ועלולים להחמיר בהריונות הבאים.

נהוג לחשוב שלידה וגינאלית לבדה (לידה דרך הנרתיק), משפיעה על התרופפות רצפת האגן. ברם, גם להריון עצמו השפעה לא מעטה על כך.

בהריון, הרחם גדלה פי 20 מגודלה המקורי: מגודל אגרוף כ- 70 גר' ל1 ק"ג. הלחץ המכאני של הרחם הגדל על השלפוחית, תורם לתכיפות במתן שתן (התרוקנות לעיתים קרובות). בנוסף, קצב הסינון של הנוזלים עולה בשל עלייה בנפח הדם. לכן, יש צורך גדול יותר במתן שתן. במידה ויש דליפות שתן, הן בדרך כלל הולכות ומחמירות עם התקדמות ההיריון. למזלנו, לרוב תופעה זו מופחתת לאחר הלידה, אך היא עלולה להישנות.

זאת ועוד, ערכי ההורמונים של פרוגסטרון ורלקסין עולים בדם בזמן ההיריון, ותורמים להתרופפות רקמות החיבור באגן. לכן, נחלש העיגון של איברי האגן במהלך ההיריון, ויש יותר נטייה לדליפת שתן במאמץ (בזמן שיעול, עיטוש, צחוק). ההורמונים הללו אף מדכאים את השריר החלק בגוף, על מנת למנוע מהרחם להתכווץ לפני הזמן המיועד. לכך יש השפעה על הפריסטלטיקה (תנועתיות המעי). כאשר יש האטה בתנועתיות המעי, יש יותר נטייה לעצירות ולדליפת שתן. זאת בשל הלחץ המכאני של הרקטום המלא על איברי האגן, ש"תורם" לגירוי השלפוחית להתפנות.

אם כן, סיבות שונות מעידות כי כבר בהיריון, יש שינויים גדולים שתורמים להפרעות ברצפת האגן. לידה ואגינלית - דרך הנרתיק, מעלה את הסיכוי שתופעות אלו יתמידו לאחר הלידה. ברם, לידה קיסרית לא בהכרח תפחית אותן.

בלידה ואגינלית, רצפת האגן מושפעת ממנח העובר (מיקום העובר ביחס לאם) וממצג העובר (חלק העובר הקרוב לתעלת הלידה). ככל שהקוטר שמציג התינוק במהלך הלידה יהא גדול יותר, יש יותר סיכוי לנזק לרקמות רצפת האגן. לגבי מצג העובר, כאשר התינוק מונח עם העורף קדימה, יהיה עליו לבצע סיבוב קל כדי לצאת לאוויר העולם. לעומת מצב בו הוא עם הפנים קדימה, שבו הסיבוב גדול מאוד. סיבוב גדול יותר, עלול להביא לשלב לחיצות ארוך בזמן הלידה, ולנזק גדול יותר לרקמות רצפת האגן.

כשמדברים על השפעת הלידה על רצפת האגן, הלידה המשמעותית ביותר היא הלידה הראשונה.

גורמים נוספים שמשפיעים הינם:

· תנוחת הלידה- שכיבה לעומת מצב זקוף יותר בו קלה יותר יציאת התינוק

· תנועה במהלך הלידה - מעודדת את האישה לשינויי תנוחה ולתנוחות זקופות שמקלות על יציאת התינוק

· עובר גדול - מעל 4 ק"ג, שמציב אתגר לרקמות רצפת האגן

· ריבוי עוברים

· היקף ראש גדול

· שלב לחיצות ממושך (מתרחש מפתיחה מלאה ועד הלידה), ואופן ביצוע הלחיצות (עדיף לבצע לחיצה תוך הוצאת אוויר וקול (שששש.../סססס...)

· לידה מכשירנית ובעיקר מלקחיים

· קרעים בלידה בדרגות גבוהות

· מספר הלידות

· גורמים כלליים כגיל היולדת, גנטיקה ועוד

האם עברת לידה/לידות?

איך היא הייתה?

האם ביצעת תרגול של שרירי רצפת האגן בזמן ההיריון ולאחר הלידה?

תרגילים לחיזוק שרירי רצפת האגן שחלקם הועלו בפינה זו, מטרתם להפחית חלק מהליקויים ברצפת האגן. מומלץ לבצע אותם כבר במהלך ההיריון, ועדיף בפיקוח של פיזיותרפיסטית רצפת אגן כדי להימנע מטעויות. נמצא כי ביצוע התרגילים בהריון, מפחית את הופעת הליקויים ברצפת האגן לאחר הלידה ובהמשך החיים.